בתור אקטיביסטית גוף תמיד היה לי מאד חשוב לצאת החוצה לשטח, לדבר עם נוער וגם עם מבוגרים ולספר את הסיפור שלי. הרגשתי שלא מספיק רק לכתוב ולייצר תוכן בנושא דרך הרשתות החברתיות, רציתי להביא את השיח החשוב על שינוי אידאל היופי ולהפיץ את המודעות לנושא של דימוי גוף חיובי בכל מקום שיתאפשר לי. 

הרצאות

32207601_2042338389312395_42954782167195

ב2009, כשנה לאחר שהפייסבוק נכנס לחיינו ושינה אותם, נחשפתי לאידאל יופי שונה. תמונה של דוגמנית במידה גדולה הפכה ויראלית וסיקרנה אותי. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי דוגמנית במידה שלי, דוגמנית ולא מפורסמת כמו נועה תשבי או מרינה מקסימיליאן, מישהי שהיא אשכרה דוגמנית ולא במידה הקונבנציונלית. חפרתי לעומק והשגתי סריקה של הכתבה בה הדוגמנית ליזי מילר דיברה בפתיחות על קבלה עצמית ואיזה יופי זה שכל אחת נראית אחרת, ״כמה משעמם זה היה אם כולנו היינו נראות אותו דבר״ היא אמרה. זה גרם לי להרגיש הקלה מטורפת וגם אדרנלין והתלהבות. אני לא יודעת מאיפה האומץ, אבל באותו רגע החלטתי שאני הולכת להיות דוגמנית, להצטרף למהפכה ולהוכיח לעולם שיופי יכול לבוא במידות ומבני גוף שונים. אני חושבת שככל שיותר נשים יכירו בעוצמות והיחודיות שלהן ויחגגו את עצמן יחד, לכולנו יהיה הרבה יותר טוב כן על כדור הארץ.

 

זה לא שעפתי על עצמי מהיום הראשון, למעשה לקח לי הרבה זמן להסיר מעליי שנים של שנאה עצמית והפרעות אכילה, אבל זו היתה מטרה שווה, היה כאן ערך שרציתי להפיץ בעולם. את כל התהליך, הרגשות, הכאב, האתגרים, הכשלונות וגם הניצחונות שיתפתי בבלוג שלי וגם בפייסבוק. בהתחלה הייתי צריכה להוכיח לכל העולם שאני לא משוגעת, אבל לאט לאט ובהתמדה אנשים הסכימו להודות שיש משהו בדבריי. בנוסף התחלתי לקבל תגובות מנשים ונערות שמודות לי על הערך שאני מביאה להן, מפצירות בי להמשיך ליצור תוכן ולהפיץ אהבה עצמית ברשת. אז אפשר לסמן וי על ערך. שאותו הפצתי בחינם ובתשוקה לא נגמרת, אני יכולה לומר בוודאות ש״המרתי״ אלפי נשים לאהוב את עצמן ועד היום יש לא מעט שחושבות עליי בזמן שהן מתלבטות אם ללבוש את בגד הים כשהן הולכות עם הילדים לחופשה.  

יש לי סיפור, סיפור על מישהי שעוברת תהליך לקבלה עצמית, הגשימה חלום להיות דוגמנית כנגד כל הסיכויים והצליחה בזה.