כבר יותר משנה שאני בתהליך של סדר וארגון בחיים. זה התחיל כשהחלטתי לעצור רגע את האוטומט ולהתבונן בחיים שלי. הכל נראה כל כך נוצץ מבחוץ, אבל בפנים היה כאוס גדול. כשעושים סדר מפנים הרבה ג׳אנק מהחיים. בגדים שלא משמחים יוצאים מהארון בהודייה (כמו שמלמדת אותה שיטת קונמארי שעליה דיברנו בפרק עם אנאבל קופרלי המדהימה), אבל גם אין מקום למערכות יחסים רעילות למשל, לתחום או מוצר בעסק שלא משרת אותי יותר, שיח פנימי שלילי עובר עיבוד מחדש ועוד ועוד תחומים מצטרפים למלאכת האירגון המדוקדקת הזאת. אני חושבת שלאט לאט אני מכניסה את הניקיון לכל תחום בחיי ומתמודדת עם כל השדים שהיו קבורים בתוך עומס גדול והדחקה.
השבוע למשל סיימתי לנקות את תיבת המייל שלי וזה היה כמו מסע בזמן עד לשנת 2009. במשך חודשים עברתי על כל ההודעות, מיינתי מה שחשוב וזרקתי לפח את מה שלא. התוצאה - תיבת מייל ריקה עם ההודעות מאותו היום בלבד. אני לא זוכרת באיזה הקשר שמעתי את יובל סער ורונית כפיר מדברים על תיבת המייל הריקה והמסודרת שלהם. ומכיוון ששניהם אנשים שהם מודל לחיקוי עבורי, חשבתי שאולי גם אני צריכה לעשות סדר במייל. הסתכלתי על התיבה העמוסה שלי עם אלפי הודעות שרובן בעיקר פרסומות וג׳אנק מעורבבות עם הדעות שכבר באמת לא רלוונטיות, שכבות על שכבות ולא האמנתי שאי פעם אצליח להשתלט עליהן.
אבל בכל זאת החלטתי לצאת למסע הזה, השקעתי כל יום רבע שעה בניקיון המייל ואחרי כמה חודשים של חפירה ארכיאולוגית בהיסטוריה שלי שגם היתה מרגשת מאד אני מודה, הפלא קרה! כך נראית התיבה שלי היום.
היום אני מבינה את הכוח של סדר וארגון כאשר הוא הופך לחלק משמעותי בשגרת החיים שלי ואני כבר יודעת לפנות לו זמן ביומן. לא פרוייקטים בלתי אפשריים, אלא כל יום קצת, ופתאום אני קולטת שהחיים שלך די מאורגנים בסך הכל ומתפנה לי המון המון מקום במיינד ושלווה לנפש.
בחודש מרץ ההשתתפתי בניקוי הרעלים הקהילתי של אומינה שהצטרפתי אליו יחד עם עוד 5000 איש. עשרה ימים של אכילה מבוססת ירקות ופירות כאשר חלק מהימים ממש מאתגרים עם שייקים ומרקים בלבד. אבל זהה לא היה מהלך פתאומי. כי עם התזונה והבריאות שלי אני עוברת תהליך כבר כמה חודשים. זה התחיל סביב שינוי קטן שאוהד ואני עשינו בבית. בסך הכל החלפנו את ארוחת הערב בסלט וקלטתי כמה טוב זה עושה לי לבטן.
באותו הזמן בערך פגשתי את ענבר אלכסנדרין, מאסטרית וולנס עם גישה הוליסטית ואנרגיה ממגנטת וכמו שהבנתן אני בתקופה של דיטוקס כללי בחיים, שנה של שאילת שאלות על וולביינג ואיך אני רוצה לחיות את החיים שלי. אחרי המפגש איתה דברים חילחלו והתחלתי תהליך מחקר אישי פנימי מעמיק מול הגוף שלי.
כשאנחנו מתחילות לשאול שאלות, הרבה פעמים אנחנו מגלות דברים לא מאד נעימים, דברים שהיה לנו נוח לטאטא מתחת לשטיח. אחרי השיחה עם ענבר התחלתי להבין שהפצעים שיש לי על הפנים הם תוצאה של רעלים שיש לי בגוף. ואחרי שסיימתי להגעל ולכעוס על עצמי, החלטתי שאני מורידה את הגלוטן, ובהדרגה הורדתי מהתפריט שלי גם את החלב, הביצים, הסוכר המעובד (זה הכי מאתגר) והפלא ופלא, הרוזיצאה (כך למדתי שקוראים לפצעים האדומים שאני כל כך סובלת מהם) לאט לאט נעלמה!
מה שכואב במיוחד בתובנה הזאת, זה לגלות כמה הייתי מנותקת מהגוף שלי. הגוף שבעזרתו עשיתי את המהפכה שלי לשינוי אידאל היופי, לאהבה וקבלה עצמית, לדימוי גוף חיובי וחמלה. אחרי שנים של דיאטות בנעורים, לא רציתי לשמוע על חוקים בתזונה שלי, רציתי להיות חופשיה.
הסיפור שלי עם הגוף שלי ודיאטות התחיל בגיל צעיר מאד כשהרגשתי שונה, חיפשתי שייכות, ניסיתי להכנס לתבנית אידאל היופי המקובלת ופעם אחרי פעם נכשלתי. הגוף שלי נכשל ואני התנתקתי ממנו. בבגרותי הצלחתי לשחרר את ההדיאטות ולהחזיר לעצמי את ההאינטינקים הטבעיים של רעב ושובע, אבל לא הייתי מוכנה שאכילה תגדיר אותי ולכן, נמנעתי להתעסק בתזונה שלי יותר. אמרתי שאני אוכלת בשביל לחיות ולא להיפך.
אבל כשפגשתי את ענבר פתאום ירד לי האסימון: שכחתי לשאול את עצמי - איך אני מרגישה בגוף שלי? נכון, זה לא איך אני נראית אבל כן, מה אני מרגישה בתזונה שלי! איך העיקול שלי? מה מצב העור שלי? האם אני ישנה הטוב? ומה לגבי מצב הרוח שלי? האם אני מרגישה חוסר שקט תמידי? הגוף שלי דיבר אליי ואני לא ממש הקשבתי לו.
כל הדרכים הובילו אותי להבנה שניקוי רעלים יכול לעשות לי מאד מאד טוב ובכלל לראות את אומינה חיה את היעוד שלה בכזאת הגשמה הישר מקוסטה ריקה, עם תוכניות ליווי, יעוץ, ספרים, תוכן אינסופי ומוצרי סופר פוד באיכות מטריפה, ללא ספק הגביר את הסקרנות ועשה לי חשק להצטרף לאתגר. בחוברת שקיבלתי בערכת הניקוי, היו הסברים מפורטים על כל שלבי הניקוי, מתכונים מעולים שנכנסו כבר לשגרת המטבח שלי (שייק סופרפוד, פודינג צ׳יה, פיתה כוסמת ומרק מאזן למשל) וגם כמה דפי שורות עם שאלה שעלינו למלא עבור עצמנו: מדוע בחרתי לעבור ניקוי רעלים? ובעיני זה החלק הכי חשוב בניקוי, הגדרת המטרה שלי. מה אני מנסה להשיג בניקוי הזה?
לכל אחת ואחד מאיתנו יש מטרה אחרת שבגללה בחרנו לאתגר את עצמנו בעשרה ימים ללא קפה ואלכוהול ושאר השפע שיש לעולם להציע. המטרה שלי היתה ללמוד להקשיב לגוף שלי ולהתחיל לייצר מערכת יחסים פתוחה ומיטיבה איתו.
ובאמת למדתי המון מהעשרה ימים האלה, למדתי שההתמכרות שלי לקפה היא אמיתית ושהגוף שלי מעדיף בלי. למדתי שאני יכולה להעביר ימים שלמים עם שייקים ומרק והכל בסדר, למדתי שכבר אין לי חשק לנשנש מהגודיז שפזורים בכל מקום כי אני יודעת מה טוב לי ובעיקר בעיקר התחלתי לקחת אחריות על התפריט שלי.
כמישהי שנשואה לטבח שאוהב לבשל לי אוכל טעים, בשנים האחרונות אוהד החליט על התפריט שלנו. לפני כן הייתי רווקה תל אביבית ווורקוהוליקית והייתי בעיקר חוטפת משהו בחוץ ומזמינה טייקאווי על הדרך. גם זה וגם זה היה כיף, אני מודה! אבל הרבה יותר נעים להכיר את הגוף שלי ולדעת איך הוא מגיב לתזונה שלי, לאכול מה שעושה לי טוב בכל רגע נתון ולהיות במקום של בחירה. בזכות התהליך הזה סוף סוף ניכנסתי למטבח והתנסתי בחומרי גלם שונים, בטעמים חדשים, בצבעים יפהפיים ובסופרפוד מופלא שימשיכו איתי הלאה גם אחר כך.
ענבר היא מנטורית ומומחית לתזונה טבעית וניקוי רעלים, שפית טבעונית וRawfood, מדריכת יוגה, אבל מעבר לכל זה את גם יזמת סידרתית עם תוכנית ליווי שנקראת מאווי שעוזרת לנשים למצוא שקט בבית שלהן (בגוף שלהן). ובשיחה המהממת הזאת דיברנו על כמה אוכל זה עניין טעון, כמה הוא קשור לזהות ולמיתוג שלנו ואיך כל אחת מאיתנו יכולה לשאול את השאלות הנכונות, לעשות את הבחירות בהתאם ולהפוך להיות המאסטרית של החיים שלה.
מוזמנות להאזין לפרק בלינק >>>